חברות וחברים נהדרים שלי, שניתה כאן (:
אני נרגשת להכיר לכם את לומונגינג אנה ולצפות בפרק הראשון בסדרת ׳׳האמהות של שניתה׳׳ שתתן במה לאימהות של ילדים בתכנית המלגות שלי לספר את סיפורן בשפתן ומנקודת מבטן. תודה לצוות באוגנדה שעזרו להפיק, לתרגם ולהנגיש קולות שהושתקו אל מרכז הבמה.
הכל התחיל לפני כמה חודשים שיצאתי לחפש את אמה של נירו, ילדה בת ה8 בתכנית המלגות הסובלת מבעיה כרונית באוזן. תחת השמש השורפת, בכפר נידח בקרמוג׳ה, קפצתי עם הצוות מבית לבית עד שמצאתי את לומונגינן, אימה של נירו, כשהיא מרסקת מלפפוני בר עגולים שאותם היא תייבש ותשמר לקראת עונת הבצורת הקרבה.
לומונגינן לא ציפתה לנו, או אפילו חלמה על האפשרות שנגיע עד לביתה. ישבנו בחתיכת הצל שליד בית הקש שלה והשיחה גלשה עד שעות הערב. לומונגינן היא אם חד הורית לשמונה ילדים שעברה בחייה לא מעט. היא סיפרה לנו את סיפורה האישי ולא חסכה במילים או בקשיים שחוותה, המשפיעים עליה ועל שמונת ילדיה גם היום. היא נזכרה בקושי הכלכלי שמנע ממנה לקחת את הילדים שלה לבדיקות כשהם חלו ולפני עשר שנים היא איבדה ילד כתוצאה מכך.
השיחה השאירה בי תחושה קשה של מועקה, ומצד שני לימדה אותי צדדים חדשים במהפך שתכנית המלגות מחוללת בחייהם של הילדים ומשפחתם שלפעמים קשה לראות כשנמצאים בתוך הטירוף של העשייה. מעבר לכאב הגדול, זכיתי להכיר אמא אמיצה, מלאת תקווה ואור שעושה כל מאמץ אפשרי עבור שמונת ילדיה.
חיבקתי את לומונגין חיבוק גדול וסיפרתי לה שיש בעולם אנשים טובים מאוד שבזכותם נירו הולכת לבית הספר ובזכותם היא תמשיך גם לקבל את הטיפול הרפואי שהיא צריכה. היא התרגשה ורצתה לתת משהו בחזרה, מתנה כאות תודה. היא הציעה לי חופן של מלפפונים שאקח לאנשים האלו שסיפרתי לה עליהם. הסברתי לה שהם גרים מאוד רחוק ושהמלפפונים לא ישרדו אבל שאלתי אותה אם במקום, היא היתה מוכנה לשתף את סיפורה איתם, אתכם, החברים של שניתה.
היא הסכימה.