האוכל בשביל לחיות או החיים בשביל האוכל?
עודכן: 29 באוג׳
אני הייתי מהילדים שמאוד משקיעים בסנדוויץ שלהם לפני תחילת יום לימודים ארוך, במיוחד כנער שמבין שהסנדוויץ הזה כנראה יהיה השיא של יום הלימודים. בין שתי פרוסות לחם הייתי מניח מצע של חסה, פרוסות עגבנייה, חתיכות מלפפון חמוץ, פסטרמה טרייה או חתיכות עוף שנשארו מאתמול ולבסוף מיונז שידביק ביחד את החגיגה בתוך שקית הניילון השקופה.
היום, כשאני גר באזור עם אחוזי ילדים בתת תזונה מהגבוהים בעולם, אני לומד להעריך את אותו סנדוויץ פלא שלי שליווה אותי בילדותי והשאיר אותי שבע ופעיל רוב שעות היום.
ילדים ברחבי אוגנדה ובקרמוג׳ה בפרט אינם מגיעים לבית הספר עם סנדוויץ או קופסאת אוכל כלל ועל בתי הספר לספק להם ארוחת עשר וארוחת צהריים. במידה והם גרים בפנימייה וישנים במעונות בית הספר - כמו רוב הילדים בתכנית המלגות שלנו - על בתי הספר לספק גם את ארוחת הבוקר והערב.
ובפועל, האם זה קורה? לא.
בתי ספר ממשלתיים באוגנדה אמורים על פי חוק להיות בחינם אך הם אינם מקבלים סיוע מספק ממשרד החינוך והם לא מצליחים להאכיל מאות ובטח שלא אלפי ילדים בבתי ספר גדולים. לכן, בשביל להתקיים, בתי הספר דורשים דמי לימוד בכל תחילת שליש כדי להאכיל, לקנות עצים לבעירה, גירים, נייר וציוד נוסף מינימלי… הדבר פותר בעיה אחת ויוצר בעיה אחרת - נשירה של ילדים מהשכבות החלשות ביותר שאינם יכולים לעמוד בדמי הלימוד. בכך נוצר הרס של הסיכוי להצלחה עבור מאות אלפי ילדים במדינה והפער בחברה הולך ומתרחב.
למשבר הזה אין דרך חזרה - מחירי הדלק והאוכל בעולם ימשיכו לעלות ובתי הספר באוגנדה מנסים להדביק את הקצב וממשיכים להעלות את דמי הלימוד שלהם, וכך ילדים רבים ימשיכו לנשור. לעומת זאת, אם בתי ספר נשארים זולים, הילדים נשארים רעבים וזהו דבר שמסכל את ההצלחה של אלו שכן עושים מאמץ להיות נוכחים.
ארגון המזון העולמי מכיר טוב את המצוקה ארוכת השנים ומתמיד לסייע לבתי ספר בקרמוג׳ה באספקת אוכל. אך ארגון שמן וגדול שכזה, שידו נמצאת בכל מצוקה בעולם, אינו מצליח להכיל ולהאכיל כראוי את כל מי שצריך: בעקבות המלחמה בסוריה ובאוקראינה מינון אספקת האוכל לבתי הספר בקרמוג׳ה ירד לחישוב של 75 גרם לילד ליום. זאת כמות שאינה מספיקה אפילו לארוחה משביעה אחת ובנויה כולה מפחמימה ריקה וכמה גרגירי שעועית.
כמות האוכל הלא מספקת ולא מזינה הזאת לא מסייעת להתפתחות בריאה של הילדים ואינה יכולה לתחזק את בתי הספר למשך סמסטר שלם. באופן קבוע, בתי הספר שלא מצליחים לגדל או לגייס אוכל ממקורות נוספים, סוגרים את שעריהם לפני המועד המתוכנן וכך איכות החינוך תמשיך להיות נמוכה, והסיכוי של הילדים להצלחה לעתיד טוב יותר מתמזער.
איפה זה פוגש אותנו?
לפני שנתיים אני ושירי הגענו עם קבוצה של 60 ילדים יחפים שבגדיהם בלויים לבית ספר נאטאקווה במורוטו, קרמוג׳ה. מנהל בית הספר ג׳וסף שמע מאיתנו הרצאה ארוכה ומחזמר שלם על תכנית המלגות של שניתה ולאחר שכנועים רבים הוא הסכים לקבל אותנו והפך לבית הספר הממשלתי הראשון באוגנדה שלא פחד מהרעיון שלנו, להכניס ילדים מהשכבות החלשות ביותר ולתת להם הזדמנות שווה.
ג׳וסף הפך לחבר ושותף יקר של שניתה, הוא תמיד נשאר כנה וכבר בתחילת הדרך הסביר לנו שלבית הספר אין הרבה להציע לנו, שהם על סף סגירה, ואינם יכולים לתפקד ביעילות עבור הילדים מסיבות של תקציב ובעיקר - אוכל. אנחנו, בעקשנותו, דיקלמנו בביטחון ש׳׳איפה שאין כלום, אפשר לעשות הכל׳׳.
ספוילר: לא היה לנו מושג מה מחכה לנו.
שנה שלמה שנפגשנו מול אתגרים ובעיות כמו מבול סוער אך החזקנו חזק בעיקר בזכות התמיכה של החברים של שניתה. פתרנו בכל פעם דבר אחר: מגורים זמניים מאולתרים שהפכנו מ2 כיתות רעועות עבור הילדים בתכנית, הטמעת אימהות הבית שלנו בתוך מערכת בית הספר, חיזוק מערך הביטחון הכולל של בית הספר להפחתת גניבות והברזות, תוספת של מורים איכותיים להעלאת רמת החינוך, שיפור תשתיות מים, ציוד לבית הספר, ועוד ועוד ועוד.
פעלנו בשקט ללא תלונות וללא חצוצרות, אך הסיפורים אודות העקשנות שלנו לסייע יצאו לאור והגיעו עד למסדרונות המחוז שהזמינו אותנו ל׳׳בירור׳׳.
הפגישה התחילה עם פרצופים חושדים של ׳׳מי אתם ומה אתם רוצים׳׳?
ובסופה יצאנו עם המלצה מרגשת ומעודדת להמשיך להתרחב ולפעול בקרמוג׳ה ובאוגנדה כארגון בינלאומי.
בתחילת שנת הלימודים 2023, הפכנו לשותף רשמי של בית הספר נאטאקווה שמסרו לנו שליטה מלאה על מעונות בית הספר כדי שנוכל לגדול ולהתרחב. אחרי ששיפצנו, צבענו וניקינו, גדלנו מ-60 ל-115 ילדים של שניתה עם מקום למצטרפים נוספים ועם צוות מסור של שניתה שנמצא במתחם מרווח ונקי.
את האתגרים לא פתרנו רק עבור הילדים שנמצאים באחריותנו המלאה. פתרנו אותם בשביל בית הספר כולו כארגון שקם לתת מענה עבור כל ילד במצוקה. גם את הבעיה הגדולה מכולם והיחידה שאינה פתורה עדיין - אוכל - אנחנו נפתור עם ועבור בית הספר כולו. כי כשבתי הספר סוגרים את שעריהם בגלל מחסור באוכל, הם קוטעים את התהליך החינוכי עבור כולם.
מה עושים?
בבית הספר נאטאקווה לומדים כ 1,032 ילדים.
כמות מזון הבסיס שאנחנו רוצים להשלים בצלחת של כל ילד וילדה היא 115 גרם ביום המכילים תירס ושעועית בתוספת של ירוקים לשיפור איכות התזונה וההתפתחות. סה״כ 30 טון בשנה.
שלב א׳ - לגדל אוכל. לקראת העונה הגשומה התחלנו עם בית הספר במבצע לייצר גינות חקלאיות בכל פיסת שטח פנויה בבית הספר שבהם נגדל אוכל. החל משטח אדמה של 6 דונם מאחורי מעונות שניתה שהפכנו, ניקינו וזרענו תירס ושעועית ועד לפינות קטנות בסביבת בית הספר לגידול עגבניות, בצל, כרוב וירוקים. הפעלנו את ההורים בתכנית ששמחו להגיע ולתת יד. ולאחר הקציר נדע את הפוטנציאל של גידול אוכל ואת הכמות שעלינו לגדל בשנה.
שלב ב׳ - למצוא שותפי מזון. האוכל שנצליח לגדל יהיה תוספת נהדרת, אבל יש דברים שאין ביכולתנו לגדל או לייצר כמו אורז, מלח, שמן לבישול וכו.. לכן, אנחנו עדיין צריכים למצוא שותפויות קבועות. זה רגע להגיד תודה ענקית לחברתנו בארגון אינויישן אפריקה שתרמו לבית הספר כולו אוכל לסמסטר שעבר.
שלב ג׳ - תכנית בין דורית - חלק גדול מאימהות הילדים בתכנית המלגות של שניתה שורדות בעזרת גידולים וחקלאות בסדר גודל קטן. התחלנו תכנית שבה הורי הילדים העוסקים בחקלאות יכולו להגיע ללמוד כלים וידע חקלאי שימושי שעזור להן להגדיל את יבולן, להרחיב את גינותיהן ולייצר מזון שאינו רק להישרדות אך גם לקיימות שאותו נרכוש. בכך נסייע ישירות לכלכלת הבית של הילדים בתוכנית ולבית הספר להישאר פעיל.
חברות וחברים יקרים, אני, שירי וכל הצוות של שניתה רוצים לומר תודה על המשך התמיכה והנתינה. בחודשים האחרונים חווינו הצלחות רבות. בלעדיכן.ם. זה לא יכל לקרות. ליצור מענה וסיוע לילדים במצוקה היא משימת חיינו והדבר שממלא אותנו. לכן, אין אתגר שהוא גדול מדי ואין אפשרות להרים ידיים. אנחנו ממשיכים בעשייה ומאחלים לכם ולמשפחתכם חג פסח שמח וחיבוק ענק מכל צוות שניתה.
