חברים נפלאים שלי,
אביב הגיע, פסח בא ואיתו אני שולחת חיבוקים ונישוקים לכם ולמשפחתכם
מעבר למצות מחניקות וליל סדר מלא בדודות, חג הפסח מסמל חירות ויציאה לחופשי מעבדות ומשפל. בהקשר הזה, אני רוצה לספר לכם היום את סיפור היציאה לחופשי הבלתי יאמן של סאגאל ט' - תלמיד בתכנית המלגות. וגם, לחלוק אתכם סרטון שאני והילדים הכנו לכם (:
סאגאל נולד בקרמוג'ה, אזור מרוחק באוגנדה שבו חופש הוא עניין שברירי.
כשהיה עדיין תינוק סאגאל נחטף על ידי רועי צאן שהביאו אותו לכפרם הנידח, כדי לגדול שם ולעבוד עם העזים והפרות שלהם. התנאים היו קשים. במשך שנתיים סאגאל ישן בבוץ וכשלא היה אוכל או מים, הוא ינק חלב ישירות מהפרות. אבל למרות הכל הוא שרד, הסתגל והתרגל.
בגיל 5 (גיל משוער כי גילו אינו ידוע) הוא שמע צרחות באמצע הלילה והתעורר בבהלה.
הוא רץ לראות במה מדובר ומחוץ לבקתה שממנה יצאו הצעקות ראה את כל נשות הכפר יושבות, מתלחששות וממתינות. בתוך הבקתה, נערה הריונית היתה עסוקה בללדת את בנה הבכור שיהפוך אותה לאמא. סאגאל הסקרן התעניין מאוד והתחיל לשאול את נשות הכפר שאלות הגיוניות למדי:
’’גם אני נולדתי ככה?
לכולם יש אמא?
ובכן, מי מכן היא האמא שלי?’’
באותו לילה סאגאל הלך לישון כשהוא מבין טוב יותר את העולם וגם את המציאות שלו. במשך כמעט שנה הוא הכין את עצמו לרגע הנכון לעזוב את הכפר בחיפוש אחר אימו, עד שיום אחד הוא התמלא באומץ ויצא לדרך.
אבל זהו לא סיפורו של מארקו ולסוף המתוק של הסיפור של סאגאל ייקח עוד כמה רגעים להגיע.
הילד בן ה 6 חצה סאוונות כשהוא יחף ולבד, מחפש את אימו שאינה בחיים (מה שידוע לי היום)
במהלך יציאת המצרים של סאגאל האמיץ, כשהוא מטונף ועליו בקושי חולצה, הוא מגיע למורוטו, עיירה בקרמוג'ה במרחק של עשרות קילומטרים מהכפר שממנו יצא, ושם, באופן מקרי והזוי מצא מאמא אחרת - את אמא של ג’וליאס שלנו, הנציג של שניתה בקרמוג'ה שאחראי בין היתר על גיוס ואיסוף נתונים של ילדים לתכנית המלגות.
סאגאל סיפר את הסיפור שלו בבגרות ובפתיחות שהעיפה את כולנו. כשנשאל על המסע הארוך הוא סיפר בפירוט על איך שהוא חיכה לעונה הגשומה ולאחר לילה עם גשם כבד הוא יצא לדרך ותכנן לשתות מהשלוליות בדרך.
בחודש ינואר סאגאל הצטרף לתכנית המלגות שלי והתחיל את לימודיו בבית הספר ביחד עם 44 ילדים נוספים בתכנית. מעבר לילד הנחוש והרציני, גילית בסאגאל צדדים נוספים מקסימים - החל מהחיוך היפה שלו שלאחרונה לא מפסיק להופיע וכמה שהוא טוב לאחרים סביבו, תמיד משתף ואדיב.
ואז מגיע הדבר שאני מגלה כל יום מחדש והוא כמה שלתכנית הזאת שכולנו שותפים בה יש את היכולת לשנות חיים ואפילו להוציא ילדים מעבדות אל חופש וחירות. החופש להיות ילדים, לצחוק ולהשתולל, להתפתח ולגדול, ללמוד, לחלום ולהגשים. לחייך.
לכבוד חג הפסח, וסיום השליש הראשון של הלימודים באוגנדה, הכנתי לכם סרטון קצר כדי שתראו גם אתם בעצמכם את האורות הנוצצים שהדלקנו ביחד ואיך הם רוקמים שמחה, חיוכים וחלומות.
מאחלת לכם חג נפלא ומודה לכם שאתם איתי,
שלכם תמיד,
שניתוש
Comments